ניב אור השקעות בע"מ ואח' נ' עירית ראשון לציון

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי ביהמ"ש יורה על ביטול ההסכמה אשר לה ניתן תוקף של פס"ד תוך מתן אפשרות לתובעים להמשיך ולנהל הליך משפטי במסגרת תיק אזרחי 3059/09.

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים כי עקב אי קבלת ייצוג משפטי בשילוב מעשי הטעייה ומרמה של הנתבעת כלפיהם, הגיעו לכלל הסכמה דיונית במהלך דיון אשר התקיים בפני כב' הרשמת ארבל ביום 18.10.10. כפועל יוצא של אותה הסכמה, ניתן בהמשך פס"ד כנגד התובעים על מלוא סכום התביעה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי אין כל מקום להורות על ביטול ההסכמה הדיונית שעה שלא מתקיימים התנאים הנקובים לכך בהוראות הדין וממילא יש לאבחן בעניין זה בין התובעת 1 לתובע 2.

עוד נטען כי עיקר הטענות המופיעות בכתב התביעה, חורגות מן התחום של העתירה לביטול הסכמה דיונית, ועניינן התייחסות מהותית להליך שהסתיים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות נתתי דעתי לעדויות וסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות על כל רכיביה. טעמיי להלן.

הצדדים להסכמה הדיונית

בחלק הארי של ההליכים המתנהלים בבית המשפט נדרשת הכרעה בשלוש שאלות מרכזיות:

מי, למה, וכמה.

ליתר דיוק, מי הם הצדדים הנכונים לניהול ההליך, מדוע מתבקש הסעד במסגרת התביעה ומהו הסעד אשר ראוי ונכון לתתו בנסיבות העניין.

כבר בשאלת מיהות הצדדים, אני מוצאת לאבחן בין התובעת 1 לבין התובע.

כתב התביעה המונח בפני היום, עניינו עתירה לביטול הסכמה דיונית, לה ניתן תוקף של החלטה.

להסכמה זו, לא היתה כלל התובעת מס' 1, צד.

בקשת הרשות להתגונן אשר הוגשה ע"י התובע 2 במסגרת תיק אזרחי 3059/09 הוגשה בשמו בלבד.

הכותרת של בקשת הרשות להתגונן הינה: "רשות להתגונן מטעם הנתבע 2".

(ההדגשה אינה במקור ה.ס.)

מכאן, שהתובעת 1 כלל לא הגישה בקשת רשות להתגונן.

במסגרת כתב התביעה הנוכחי טענו התובעים כי למעשה התייחסה בקשת הרשות להתגונן לשני התובעים גם יחד, וזאת נוכח האמור בגוף בקשת הרשות להתגונן.

איני מוצאת לקבל טענה זו שעה שעסקינן במסמך אשר נוסח ע"י התובע 2 ונחתם על ידו.

ככל שביקש התובע 2 להגיש בקשת רשות להתגונן גם בשם התובעת 1 יכול היה לציין עובדה זו במפורש.